<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף כז.</h2>
היום הרת עולם, מצאתי אני הסופר שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כאשה הרה שמתעברת עכשיו ויולדת לאחר זמן. כאן שוב לשון המורה. היום הרת עולם, היום נברא אדם הראשון שהוא הריון של עולם. והיום הוא יום הדין, ומעמיד כל העולם בדין. או כבנים או כעבדים, כלומר או כאדם שדן את בנו ברחמים, ואם כבנים אנו חשובים לך בא לדונינו שאנו קרואים לך בנים, כדכת' בנים אתם ליי' וגו', ודונינו ברחמים כמנהג אב שמרחם על בניו ואם כעבדים אנו נחשבים לך שאנו קרוים לך עבדים כדכת' כי לי בני ישראל עבדים, עינינו לך תלויות כמשפט עבדים כדכת' הנה כעיני עבדים אל יד אדונים וגו'. עד שיחונינו ותוציא לאור כדכת' והוציא כאור צדקיך. ע"א היום הרת עולם יחיל עולם כמו תחיל לל(י)דת מפני שהוא יום דין. ע"א הרת מלשון רותת.
<h2>דף לא.</h2>
וכן השיר שהיו הלוים אומרים היה נמי ראוי לאומרו בכל יום, שהרי היו אומרים אותו כל ימות השבוע כדמפרש ואזיל, ועל תמיד של שחר היו אומרים אותו. ליי' הארץ ומלאה, מזמור הוא שמתחיל כן, וכל המזמור היו אומרים, וכן כולם, ועל שם שהיה שליט בעולמו באותו יום ראשון שברא שמים וארץ אומ' אותו, כדכת' נוטה שמים לבדו ורוקע הארץ מי איתי, מי היה שותף עמי באותו יום שלא נברא עדיין כלום. בשיני היו אומ' גדול יי', על שם שחלק הימים ומלך עליהם, והיינו גדולתו שקירה עליותיו בהן, כדכ' המקרה במים עליותיו, והם מהללים אותו כדכת' הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים [ו]כדכת' אדיר במרום יי', הילול של התחתונים, וזהו ומהולל מאוד. בשלישי אלה'ים נצב בעדת אל, על שם שגילה ארץ בו [ו]נטע גן עדן לעדת אל. ברביעי אל נקמות, על שם שברא [בו] חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן, בחמשי הרנינו לאלה'ים [עוזינו] על שם שברא בו עופות ודגים וכולם מרננים לשמו. בשישי יי' מלך, על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם, בשבת מזמור שיר ליום השבת, על שם ששבת בו וגם עתיד לשבות בו ביום שכולו שבת, כדכת' ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.
מזמור שיר ליום השבת, זה מזמור סמוך ליושב בסתר עליון, ומוסב עליו, על אורך ימים אשביעיהו, שתתבטל גזרת קיצור ימים ושנים, ואז נשיר ונזמר ביום שתשבות ותניח מאותה גזירה ויאריכו ימים, ונאמר טוב להודות ליי' וגו'. להגיד בבוקר חסדך, כנגד גזירת בבוקר יציץ וחלף וגו'. ובקשנו שבעינו בבוקר חסדיך והבטחתנו אורך ימים אשביעיהו, נגיד בכל בוקר חסד שתשביעינו ימים, ואמונתך בכל לילה. נשיר ונזמר עלי עשור וגו'. כי שמחתני יי' בפע(ו)ליך, שתראה לי כמו שביקשתי, יראה אל עבדיך פעוליך כשנאריך ימים ואראה פעוליך, ארנן במעשה ידיך. ואומר, מה גדלו מעשיך יי', שעשית בעולמך. מאד עמקו מחשבותיך, כי כולם בחכמה עשית. ואיש בער וכסיל, שהם רשעים, לא ידע ולא יבין בפעוליך, שלא יאריך, כי כשיפרחו ויציצו כל פרחים, אינו אלא להשמדם עדי עד, דכת' [דברים ז'] ומשלם לשונאיו אל פניו להאבי'. כי אתה מרום לעולם, עליהם לדונם. כאשר הנה אויביך יי', שאתה מאבדם ומפרידם, כן אמ' דוד המשורר כאשר אתה עושה הנה לאויביך שהם אויביי שאתה מאבדם ומפזרם, וקרני אתה מרומם, כדין קרן צדיק. בלותי, זקנתי בשמן רענן, כלומ', במלוכה (שנמשכה) [שנמשחת] בשמן רענן בה שמן [בלותי, כמו] אחרי בלותי, לפי שראיתי חפץ לבי בשוריי, בצריי. כי בקמים עלי מריעים היו אוזניי שומעות. צדיק כתמר יפרח, לפיכך רעננתי בשמן המלוכה. וכמו כן צדיקים השתולים בבית יי', יפריחו ויאריכו ימים כאמור למעלה, ויעשו פרי תנובה בשיבתן, שיהיו דשינים ורעננים. ומה שאמרתי לך להגיד לך כי ישר הוא, וכל מעשיו ישרים, ואין עול. ומדרש חכמים כי השבת הראשון (אג') [אמ'] מזמור זה, אחר שביקש רחמים על אדם הראשון ומחל לו, להגיד בכל בוקר חסדיך, חסד ואמונה שעשית לאדם שלא מת מיד. על נימי עשור ועל הנבל, מיני זמר. בפעוליך ומעשה ידיך, שעשית ולא חילפתם בחטא אדם. כי גדלו מאד מעשיך, שעשית בהם. ומאד עמקו מחשבותיך שיצרת האדם בלא יצר דעת טוב ורע שלא יחטא וגו'. ואיש בער וגו' אדם הראשון, לא ידע ולא יבין את זאת, וזה גרם לרשעים שפריחתם וציצם להשמיד עדי עד. כי אתה מרום לעולם לדונם, (וירד) [וידך] העליונה להשמידם כאשר עשית לאויביך דור אנוש ומבול. יתפרדו דור הפלגה ויפץ. אבל קרני צדיק רוממ', נח בדור המבול ואברהם בפלגה. בלותי והמשורר אמ', כמו שהיה אברהם אומ' לעת זקנתו (נתחלחלתי) [נתלחלחתי] בשמן רענן לח. ותביט עיני בשוריי, שראה מפלתם, ויחלק עליהם לילה [בראשית י"ד]. בשוריי, נחני בצדקך למען שוריי, שהוא צוריי. בקמים עלי מרעים, נמרוד וחביריו, תשמענה אוזניי. צדיק כתמר וגו', היינו אל אברם וגו', לפי שדרך הצדיקים לפרוח לישגא. שתולים בבית יי' וגו', יפריחו וישגו ויעשו פרי תנובה בשיבתן כאברהם, לפי ששיבתם היו שמינים ולחים. להגיד כי ישר יי', לשלם לרשעים כרשען, כמו שאמ', [ו]לצדיקים בצדקתן כי הוא הצור תמים. ואין עושה עול לאדם כי לא עולתה בו. ולפי מדרש חכמ' אנו אומ' אותו בשבת, וגם לוים היו אומ' אותו שיר [ב]שבת.
<h2>דף לב.</h2>
ובכן תן פחדך, הוא אחד משמותיו של הקב"ה. ומן הטעם הזה יש שאין מניחין לומר תן פחדך יי' אלה'ינו, אלא תן פחדך בלבד. ומיהו אין למחות האומרים תן פחדך יי' אלק'י', דלעול' אנשי כנסת הגדולה ושאר גדולים וקדמונים אשר תיקנו התפילה ברוח הקודש, האמת אשר תיקנוה פעמים יסדו כנגד המדרש, אך (ממה) [מ"מ] דבר לא יצא מידי פשוטו לעולם ועד. בברכה הזו יש בה תיבות כנגד איברים של אדם וסך אברים כבר עלה (לכ"ח) [לרמ"ח]. תן פחדך ואימתך על כל העמים אשר בראת, ואז תאלמנה שפתי שקר, אשר אומ' שיש ממשאות נאקותם, ואז יעשו כאגודה אחת דכתי' [צפניה ג'] ולעובדו שכם אחד. כמה שידענו, לפני זה כמה וכמה הראיתה כח וגבורה, שבידך לגדל ולחזק לכל. תהילה ליריאיך, שבח ופיתחון פה למיחלים לך, שיהא לנו פתחון פה כנגד האומות אשר מחרפים. ותצמיח לקרן לבן ישי, בתפילת ישי. בברכה זו כ"ח תיבות ועולה לסך הכל כנגד לחשבון צ"ה. ואז צדיקים יראו וישמחו, פי' ישמחו. וחסידי' ברינה יגילו והיא והיא, אך בשאר החילוק מפרש מה בין גילה לשמחה ורינה וצהלה וששון ואין להאריך. ועולתה תיקפוץ פיה, פסוק הוא באיוב [ה' ט"ז], ועולתה קפצה פיה. פ"א בתילים [ק"ז], ולפי זה קורים ועוולתה, והכל אחד. וכל הרשעים כעשן תכלה, ויש אומ' בעשן תכלה, בגיהנם. ותעביר מושל רשע מן הארץ, בברכ' זו כ"ג תיבות וסך הכל עולה לקי"ח. ותמלוך אתה אדונינו לבדיך על כל מעשיך בהר ציון ובירושלים, ככת' ימלוך יי' לעולם. בירושלי' לעתיד שלא יחרב עוד. אלה'יך ציון יהיה בך לדור ודור. על כן ישראל שבחו והללו את יי'. בברכה זו כ"ז תיבות וסך הכל ועולה לקמ"ה.
קדוש אתה, קדוש אתה בשמים ובארץ, ולכך תיקנו לומר ג' פעמים קדוש קדוש קדוש(ה) ואפי' במקום אחר. נורא שמך ואין אלוה אחר מבלעדיך, שנ' [ש"ב כ"ב] כי מי אל' מבלעד' יי' וגו'. ויגבה יי' צבאות במשפט וגו', שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא מקח שוחד בדין, ולכך זחלנו ואירא מאימת(ן) הדין, שאין דינו דומה לדינו של בשר ודם, כי בשר ודם יכול אדם לרצות' (ולחשדו) [ולשחדו] בממון, אבל לפני מלך מלכי המלכים אין לרצותו ואין (לחשדו) [לשחדו], כי אם בתפילה ובתחנונים הוא מתרצה ומתפתה, זהו למנצח, בשר ודם אם מנצחים לו הוא עצב אבל מלך מלכי המלכים אם מנצחים ישראל בתפילתם הוא שמח. על כן יסד הפייט בסליחות נוצח לו וגו'. וכן יסדו קדמונים לומ' בנשמת כל חי הגיבור בנצח, פי' בניצוח, עבדיו ישראל שמנצחים לו בתפילתם הוא גיבורי זכותם. ב"א יי' המל' הקדוש, במסכת ברכות [י"ב ע"ב] פליגו בה אמוראי אם לא אמר המלך הקדוש וגם המלך המשפט אם מחזירין, והלכה כר' אליעז' דאמר מחזירין אותו. וכל עניין ראש השנה אין לומר כי אם מלך, וכן יש לומר בברכות מיסוד חכמים, וכן לחלות כס פני מלך מלכי המלכים, מלוכ', ובצום כיפור פני מלך מוחל וסולח לעונים, כל אחד ואחד אוקמא אדיניה, ויש תועים ואומ' פני מלך אדוני האדונים בעבור חרז, ואינו כך, אלא אומר כדפרי'. יש לומר מלכי המלכים יי', כנגד ג' פעמים יי' מלך וגו', ועוד טעם אחר שמעתי ואין להאריך. בברכה זו יש בה כ"א תיבות כנגד אהיה אשר אהיה.
אתה בחרתנו מכל העמים, דכת' כי (בו) [בך] בחר וגו'. אהבת אותנו, כי מאהבת יי' אתכ'. ורצית בנו, פי' וחפצת בנו. והגדלתנו ורוממתנו מכל הלשונות, מכל האומות. וקדשתנו במצו' וקרבתנו. פי' שמחתנו במצותיך, אנו קדושים משאר אומות שאנו פורשים מכל דבר טומאה, ואין להאריך בזה, אך טהרה ונקיות וקדושה היא בישראל. וקרבתנו מלכינו לעבודתיך, כדכת' [דה"ב ל"ד] לעבוד את יי' אלה'יך, וגו'. ואין עבודה אלא תפילה שנ' בדניאל עבד אליה' די אנת (ליאהב) הפלח בתדייא, וגם במזמור כת'.
עוזו. אמת מלכינו, אמת הוא מלכינו. ועלינו לשבח מסדר המלכיות הוא כמו שאומר מלך מלכי המלכים, וגם הוא אלה'ינו שהוא קבלת מלכות, והיינו דתנן וכולל מלכיות עם קדושת היום, קדושת היום הוא אתה בחרתנו ומפני חטאינו שמזכיר בהו את קדושת היום. וקודם שיחתום ברכתו כולל בברכתו את המלכיות. עלינו לשבח וכו' עד דברך מלכינו. פי' לפי שכת' לעולם יי' דברך נצב אמ' הקב"ה לאדם כשם שנכנסת לפני בדין ויצאת בדימוס פי' בתנחומא [חוקת ז'] כך בניך כשיבואו לפני בדין אמלא עליהם רחמים, זהו וד' א' אמת וקיים לעד. כשם שאתה קיים כך דברך קיימים. מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. ותניא ר' עקיבא אומר שבת שבתון קדשיהו בעשית מלאכה זכרון אילו זכרונות, תרוע' אילו שופרו', מקרא קודש יום קדושת היום. ומניין שאומרי' מלכיות תניא ר' אומ' אני יי' אלה'יכם ובחודש השביעי ר' יוסי אומ' אינו צריך הרי אומר יהיו לכם לזכרון לפני אלה'יכם שאין ת"ל אני יי' אלה'יכם, זה בנה אב כל מקום שאומר זכרונות יהיו מלכיות עמהן. על כן נקוה לך, שתודיע לכל שאתה יי' אלה'ים, ואין עוד. שנראה במהרה בתפארת עוזך, שתעביר גילולים, כמו [ישעיה ב'] והאלילים כליל יחלוף. ויהיו כל העולם מתקנים במלכותך. וכולם יקראו בשמך, יכירו וידעו כל יושבי תבל את מלכותך, שאתה לבדך מלך, אז יכירו לך הכל וישבעו בשמך כל לשון, כי כולם י(ק)[כ]ירוך. יקר יתנו יתנו כבוד, וכולם יקבלו מלכותך עליהם. ותנן אין פוחתין מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות. כנגד [י'] הילולים שאמ' דוד הללו אל בקודשו. ומתחיל בתורה, שאומ' שלש פסוקים של מלכיות שכתובין בתורה כגון יי' ימלוך וגו', ויהי ב[י]שורון מלך וגו', ולא ה(י)ביט און ביעקב וגו'. ואחריהם ג' פסוקים מלכות של כתובים, ואחריהם ג' פסוקים של נביאים הרי ט', ומסיי' של תורה שמע ישראל דהוא נמי מלכות דכת' יי' אחד כדברי ר' יוסי, הרי יו"ד פסוקים מלכות. והופע הגלה, כמו והופיע מהר פארן. משלה מושלת. ואומ' והשיאינו כאשר פירשתי למעלה, וחותמין ביום הזיכרון ועולה לכאן ולכאן. ותוקעין קשר"ק, כדתנן וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע.
אתה זוכר, מתחיל בזכרונות. מעשה עולם כל מעשים שנעשים בעולם אתה זוכר, ופוקד כל מה ש(י)עשו יצורי קדם. לפניך, כל מה שנתעלם מאותם שעשו. וכל הנסתרות שמתחילת העולם לפניך גלוים. כי אין שכחה לפניך, לפיכך אתה זוכר הכל. ואין נסתר, ואין מי שיכול להסתיר מעש' מנגד עיניך, כי הם משוטטות בכל. כל המפעל, כל פעולות שפועלין בני אדם. ע"א, כל המפעל שפעלת, וכל היצור שייצרת לא נכחד ממך. הכל גלוי וידוע לפניך, כל מעשיהם גלוים לפניך. לפי שאתה צופה ומביט כל שיהיה עד סוף כל הדורות, כדכת' [ישעיה מ"ו] מגיד מראשית אחרית. כי תביא חוק זכרון, יום הדין הוא, שהוא חוק לישראל, וקרי זכרון [כדכתיב זכרון] תרועה. להפקד בדין כל רוח נפש. להזכר בו מעשים רבים שנעשים בעולם ולדון [אותם]. והמון בריות, כמו ובריות הרבה לאין סוף יעמיד בדין. מראשית כזאת ה[ו]דעת, שדנת בו את אדם הראשון. מלפנים וכו', כפל מילה. זה היום ראש השנה תחילת מעשיך שנברא בו אדם הראשון שהוא תחילה לכל אדם, ודנת אותו (ביום) בו ביום כדאמר' [ויק"ר כ"ט א'] בעשרים וחמשה באלול נברא העולם, נמצא שנברא אדם ודנו. כי חוק לישראל הוא כשישראל מקדשין את החודש אז הוא משפט לאלה'י יעקב, ואמרינ' [שם] אמר לו הקב"ה לאדם אתה [סימן] לבניך מה אתה נכנסת לפני בדין ויצאת בדימוס. פיר' ברחמים, אף בניך נכנסין לפני בדין ויוצאין ברחמים. ועל המדינות נמי ג[ו]זר הקב"ה היום משפטם. וגם הבריות נזכרין בו מי לחיים ומי למות. מעשה איש שעשה. ופקודתו, שנפקד בדין על זה ועלילה ה(ו)באה עליו (מיצריו) מצעדיו להרע, אפי' מה שמחשב אדם בלבו להרע או להיטיב נזכר היום. ויצרי מעללי איש, שני יצריו טוב ורע שניהם נזכרים. לפיכך אשרי איש שלא ישכחך, אלא יעבוד אותך. ולא יכלמו לנצח וכו', למה לפי שזכר מעשיהם הטובים יבואו לפניך. ואתה דורש מעשה כולם. על כן זכרונו בא לפניך, כדי להעמיד העולם ממנו. הבן יקיר לי אפרים, אע"פ שהוא תמוה אינו על הפורענות, כי על פסוק שלמעלה מוסב, והכי קאמ' וכי בן יקיר הוא לי שבשביל יקרתו אני זוכרו, אלא על שאמר למעלה [ירמיה ל"א] השיביני ואשובה כי אתה יי' אלה'י. על כן, שהוא מתנודד ומתנחם על הרעות שעשה. המו מעי לו ורחם ארחמינו, הרי לך שאינו על הפורענות. ואין כאן אלא ט' פסוקים של זכרונות, וזכרתי להם ברית ראשונים הוא עשירי, ומסיים בשל תורה. זוכר כל הנשכחות שנשכח כל אדם העושיהו אתה זוכר, לפי שאין שכחה לפניך. זוכר הברית, שכרת עמו לזכור עקידתו כדכת' בי נשבעתי נאום יי' וגו'. ותוקעין קש"ק.
אתה נגליתה, בשעת מתן תורה. בערפלי טוהר דכת' משה נגש אל הערפל, וכת' וכעצם השמים לטוהר. חל [מ]לפניך, פחדו, כדכתיב ארץ רעשה וגם שמים נטפו, וכל הבריות שנבראו מימי בראשית חרדו ממך. והלך בסערות תימן, אע"פ שהוא פורענות של אומות העולם אומרים אותו, דהא כתי' [זכריה ט'] בתריה יי' צבאות יגן עליהם דהוא טובה, דהכי אמרי' [ל"ב ע"ב] אם בא להזכיר מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות לאומות מזכיר. וגם כאן אין אלא ט' פסוקים, והעשירי הוא וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו'. כי אתה שומע בקול שופר ומאזין תרועה, כדכת' עלה אלה'ים בתרועה ויי' בקול שופר. שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים, שכשעלה אלה'ים על כסא הדין לדון את ישראל שומע קול תרועת עמו, השופר הופך מידת הדין למידת רחמים, כי אלה'ים היא מדת הדין כדכת' עד האלה'ים וגו', יי' היא מידת רחמים כדכת' יי' אל רחום וחנון. ותוקעין קר"ק.
היום הרת עולם, מצאתי אני הסופר שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כאשה הרה שמתעברת עכשיו ויולדת לאחר זמן. כאן שוב לשון המורה. היום הרת עולם, היום נברא אדם הראשון שהוא הריון של עולם. והיום הוא יום הדין, ומעמיד כל העולם בדין. או כבנים או כעבדים, כלומר או כאדם שדן את בנו ברחמים, ואם כבנים אנו חשובים לך בא לדונינו שאנו קרואים לך בנים, כדכת' בנים אתם ליי' וגו', ודונינו ברחמים כמנהג אב שמרחם על בניו ואם כעבדים אנו נחשבים לך שאנו קרוים לך עבדים כדכת' כי לי בני ישראל עבדים, עינינו לך תלויות כמשפט עבדים כדכת' הנה כעיני עבדים אל יד אדונים וגו'. עד שיחונינו ותוציא לאור כדכת' והוציא כאור צדקיך. ע"א היום הרת עולם יחיל עולם כמו תחיל לל(י)דת מפני שהוא יום דין. ע"א הרת מלשון רותת.
